סימנים קליניים:
עוויתות , אלימות מאד או קלות, ריור , סגירת לסתות, איבוד הכרה או לא , אי שליטה על סוגרים, "שיתוק" רגליים קדמיות , אחוריות או ארבעתן. כל אחד מהסימנים ביחד או לחוד יכול להיות "רמז" להתקף אפילפטי. התקף יכול להתחיל עם סימנים התנהגותיים "מוזרים" של אובדן התמצאות , בלבול וחוסר מנוחה. התקף יכול להיות אלים או "עדין" מלווה או לא באיבוד הכרה, מלווה או לא בעוויתות של 2 גפיים או 4 או כל שרירי הגוף , יכול להיות קצר מאד (מס. שניות) או ארוך מאד (שעות !!) .
כלב יחזור בד"כ "לעצמו" מהר לאחר התקף מה שמהווה סימן דיאגנוסטי.
אבחון:
מחייב שלילה של גורמים זיהומיים , מטבוליים ואורגניים
לפני שמחליטים על אפילפסיה כאבחנה סופית.
טפילים: ארליכיה (קדחת קרציות) , ניאוספורה, טוקסופלסמה.
המטולוגיה וכימיה לשלילת מחלות מטבוליות, חוסרים מינרליים וכיוב".
הורמונים: תפקודי תריס ושלילת אדיסון.
צילום חזה וא.ק.ג. (בחלק מהמקרים החשודים)
לאחר שכל אלה נשללו האבחנה הסופית היא אפילפסיה.
פנוברביטל לפי 1 מ"ג לק"ג כמינון התחלתי 2X ביום. לאחר 10 ימים מבוצעת בדיקת דם לבדיקת רמת פנוברביטל שאמורה להיות בין 15 ל- 40 מ"ג %. מתחת לכך הכלב מוגדר כחשוף להתקף. ניתן להעלות את המינון עד 4 מ"ג לק"ג אך מעבר לכך המינון מוגדר כרעיל ואז נוסיף KBR לטיפול התרופתי.
במקרה חירום ויש עוויתות מה לעשות?
1. לשים מגבת או מקל בין הלסתות.
2. לא להכניס ידיים.
3. יש ללחוץ באופן שווה ומתון בעזרת הבוהנים על שתי העיניים.
4. להשאיר את בעל החיים בחושך ובשקט.
5. יש לרוקן את תוכן שתי האמפולות למזרק ולהכניס ישירות לפי הטבעת.